המצווה להשבית שאור וחמץ מן הבית במהלך חג הפסח התפרשה על ידי חסידים ובעלי מוסר גם כהנחיה רוחנית: החמץ מסמל את היצר הרע ומידות הנפש המקולקלות. השבתת החמץ ברובד הראלי היא סמל לחובה לבצע 'ביעור חמץ' פנימי ולהגיע לטהרת הלב וקדושת המחשבה והרצון. מקור חשוב לרעיון מופיע בזוהר המזהה בין חמץ ו'יצר הרע' לעומת מצה
מצוות 'ביעור חמץ' וביעור הדת הנוצרית: על מסורת יהודית נשכחת Read More »
מפני מה נתחבר ספר 'מסילת ישרים' ומדוע קְראו רמח"ל בשם זה? התשובה לכאורה פשוטה וברורה מאליה: 'מסילת ישרים' מורה לאדם נתיב סלול, דרך ישרה לטפס בה במעלות המידות עד להשגת שלמות אישית; רמח"ל ביטא בו את תפיסותיו המוסריות על מנת ללמד את בני דורו תורה ויראת ה'. בהרצאה שנשאתי בכנס תלמידי מחקר במכון למדעי היהדות
מדוע כתב רמח"ל את 'מסילת ישרים' ומדוע קרא לו בשם זה? Read More »
מסורת חסידית מספרת כי בערב שבת אחד, בא ר' משה מקוברין לבקר את ר' ישראל מרוז'ין. כשנכנס, ראה שהאדמו"ר מעשן את מקטרתו והבית כולו מלא עשן. אז פתח ר' ישראל בסיפור הבא: אדם אחד הלך לאיבוד ביער ביום שישי אחרי הצהריים. לשמחתו הוא מצא לפתע בית קטן ונכנס אליו. למרבה הצער, בתוך הבית ישב שודד
'מיחייב אינש לבסומי בפוריא' – על שתייה ועישון בקבלה ובחסידות Read More »
"הסוחר מונציה" הוא אחד המחזות המפורסמים ביותר של שייקספיר. פרסומו בא לו במיוחד בשל דמותו הגרוטסקית של שיילוק – מלווה כספים יהודי־ונציאני שעומדת במרכז העלילה. על פי המסופר במחזה, שיילוק הלווה 3000 דוקאטים לאדם נוצרי בשם אנטוניו, אשר התחייב להחזירם לו כעבור שלושה חודשים. אם לא ישלם בזמן, כך נקבע בחוזה שנחתם ביניהם, ייטול שיילוק
השבת הקרובה תחול בתאריך י"ז בשבט. בעבור רוב רובם של היהודים לתאריך זה לא נודעה כל משמעות מיוחדת. לעומת זאת, יהודים רבים הסבו השבוע לסדר ט"ו בשבט. מקורותיו של ט"ו בשבט, הגלויים והנסתרים, הסבו את תשומת ליבם של חכמים וחוקרים. שורשיו של ט"ו בשבט נטועים עמוק בספרות חז"ל, אך הוא הפך למועד בולט בלוח השנה
י"ז שבט – החג הנעלם Read More »
הפוסט הקודם הסתיים ללא סוף ראוי לשמו. הצגת הגהותיו הנועזות של ר' ליב על ספר ה'טור' נקטעה באמצעיתה, ואף לא שורה אחת הוקדשה להרהורים אודות משמעותן של אלו. כזכור היטב לקוראים הנאמנים, ר' ליב קורא בדרך משונה ביותר למהפכה רוחנית, וזאת על ידי כתיבת הגהות פרובוקטיביות ומעוררות פלצות על ספרי ההלכה שברשותו. בטור הקודם עסקנו
הפעם תעסוק פינתנו בהגהות ר' ליב מברודי על 'בעל הטורים'. לפני שהקוראים הנכבדים בורחים מאימת השעמום ותוהים עד היכן נתדרדרה 'הקבלה העירומה' ומדוע בחרתי לעסוק בז'אנר ספרותי מסוג זה, המתינו נא מספר רגעים. מדובר כמדומני על אחד הטקסטים המשונים ביותר שנכתבו אי פעם בידי יהודי. נפתח בסיפור מעשה: מספרים כי בעיירה מזרח אירופאית פלונית התגורר
עניינו של חודש אלול מהו? יודעים אנו עוד מימי נערותינו, כי חודש אלול הוא הזמן שבו 'המלך בשדה'. כשם שהמלך העובר עם פמלייתו ממקום למקום נעשה נגיש לעמו, ואפילו אדם זוטר מסוגל ויכול לפגוש בו, כך ממש, בחודש אלול: 'אין צורך להתאמץ ולערוך הכנות כדי להיפגש עם הקב"ה ולהכתירו כמלך וכאלוקים משום שהוא מצוי יחד
"המלך בשדה" או "מלך השֵׁדִים" בשדה: על מעשים נוראים שאירעו לאבותינו ביום הכיפורים Read More »
הילכו שניהם יחדיו? אחד המאפיינים המרכזיים של החברה הדתית היא תמונת העולם הבינארית שלאורה מתחנכים הגדלים בתוכה. כל תלמיד בית ספר יסודי אמור להיות מסוגל לסרטט בקלות את גבולות העולם ולהבדיל קודש וחול, ישראל ואומות העולם, טהרה וטומאה, אמונה וכפירה ועוד ועוד. צמד יריבים נוסף, שאליו נחשף האדם הדתי (לרוב) בשלב מאוחר יותר, הם 'בית
מחקר הקבלה הוא לימודה; או: האמנם בית המדרש והאקדמיה הם שני עולמות נפרדים? Read More »
מהם הכוחות הנפשיים המניעים את האדם לפעול בעולם ומעניקים לו כוחות להגשים את שאיפותיו ומאווייו? זימונד פרויד, בעקבות המיתולוגיה היוונית, טען שבאדם טבועים מלידה שני כוחות מנוגדים: יצר החיים או 'ארוס' וכנגדו יצר המוות המכונה 'תנטוס'. הארוס אחראי על התשוקה המינית, הרביה, היצירה וההגשמה העצמית. התנטוס לעומתו מבטא רצון לברוח מן האתגרים והקושי הכרוכים בחיים
זוהר וארוס, זוהר ותנטוס: על הדחקת הצדדים ה'אפלים' של ספר הזוהר Read More »
