את המילים הבאות כתבתי בהקדמה לעבודת הדוקטורט שהגשתי בשלהי אלול תשפ”ד. לאחר כמעט שבע שנות עבודה, ועל רקע אירועים כבירים ואיומים שאת משמעותם נבין רק בעשורים הבאים.
***
‘שעשוע העולם הבא זה להגיד תודה.
אחרי שיגמרו כל המילים תישאר רק המילה: תודה’.
(הרב מנחם פרומן)
הדוקטורנט מבקש לו לישב בשלווה. כתיבת מחקר עיוני דורשת יישוב הדעת, זמן בשפע והתנתקות מסוימת מרעשי העולם וטרדותיו. מבחינה מסוימת, היו לי שש השנים האחרונות שנות שלווה. זכיתי לחסות בצילם של מַנחה מעולה ומלגות נדיבות שאפשרו לי את שהייתי זקוק לו: טרדות פרנסה מועטות וזמן בשופי. וכך היה. מבחינה אישית היו אלו שנים נפלאות של התפתחות אינטלקטואלית והתמקצעות כחוקר לעתיד. במהלכן אף זכיתי להתחתן ולהביא לעולם תינוקת בכורה. אבל מצד אחר, נדמה כי עלה מקטרג ומסטין כנגד שר של שלווה. כמעט מן התחלת עבודתי קפץ עלי ועל רֵעָי החוקרים רוגזו של עולם. במהלך שנים אלו היינו עדים למגיפה עולמית, חמש מערכות בחירות, סבבי לחימה חוזרים ונשנים בין ישראל וחמאס, מחלוקת חריפה ובוערת על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ולבסוף מלחמה איומה שרעמי תותחיה טרם נדמו. (לאבלנו העמוק, מאז נכתבו מילים אלו בשלהי תשפ”ד נתבשרו אף על מותו על קידוש השם של בן דודי אביעד ניימן במערכה בלבנון). מסביב יהום הסער – אך הדוקטורנט נדרש להתמיד במלאכתו בעקשנות ובסבלנות.
בשנה הרביעית לעבודתי הייתי אחוז אקסטזה. כתבתי בהתלהבות אדירה, קראתי בקצב מסחרר וניהלתי את לוח הזמנים שלי בקפדנות יתירה. לקראת סוף אותה שנה החלו תוקפים אותי כאבים מטרידים בצוואר, בכתפיים ובמפרקי הידיים. כאבים אלו לא מרפים גם היום, למרות שנמנעתי מכתיבה במשך תקופות ארוכות וניסיתי כמעט כל טיפול קונבנציונאלי או אלטרנטיבי אפשרי. המסר הוא כמובן כפול: מצד אחד – ניתן בהחלט לסיים דוקטורט גם כאשר כל ישיבה מול המחשב כרוכה בכאבים טורדניים. מצד שני – מומלץ מאוד שלא להגיע למצב הזה. כשם שזמרים מקפידים לאמן את מיתרי הקול, וכדורגלנים את שרירי הרגליים, כך נדרשים האקדמאים לשמור על בריאות מפרקי האצבעות ושרירי הצוואר.
השנה החולפת, השישית למניין שנות הכתיבה שלי, הייתה ברובה שנת גלות. מרוחק מביתי בירושלים ממשרדי בהר הצופים ומן הספרייה הלאומית, עשיתי ימי ולילותיי בגבול הצפון וברצועת עזה. נתקיים בי ובחבריי הנושאים בנטל אשר נאמר בנחמיה ד, יא על בוני חומות ירושלים: ‘בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח’. ביד אחת עושים אנו במלאכת בנין הרוח וחציבת אדני המחקר, וביד האחרת אוחזים בנשק להבטיח כי גם בעתיד מוסדות הלימוד שלנו יעמדו על תילם ומחקרנו יהיה מי שיקרא בהם: להגיה פרק של הדוקטורט באוהל סחוף רוחות ושטוף גשם, לתרגל שפות מחקר בהפוגה שבין השמירות, לנצל יציאה קצרה הביתה להתכתבות עם חוקרים מחו”ל והגשת הצעות לפוסט־דוקטורט.
כל חוקר צריך מורים מעולים וחברים לדרך, קל וחומר כאשר האנדרלמוסיה הכללית מאיימת לטרוף את העולם ועמו את צלילות התודעה וכוח הריכוז.
ראשון ראשון אני רוצה להודות למדריכי היקר פרופ’ יהונתן גארב על שדאג לי כאב לבנו. בכל שש השנים האחרונות ועוד קודם לכן טרח להמציא עבורי מלגות, לכתוב מכתבי המלצה, לעודד בשעות משבר, ומעל הכל – לקרוא בדייקנות כל פרק, מאמר או פסקה ששלחתי אליו. מעולם לא קרה ששלחתי לו מייל שלא נענה, ומעולם לא סירב לכתיבת מכתב המלצה גם כאשר הזמנים היו דחוקים. בחודשים האחרונים אף דאג לי למלגה מיוחדת, על מנת שאצליח להשלים את עבודתי למרות העיכוב שנגרם בשל שירות מילואים ארוך. תודה לך יוני על רוח עצה וגבורה, רוח דעת וחכמה שיש בך. תודה יוני. שלי שלך הוא.
ברצוני להודות לכל מי שדאג לפרנסתי במשך תקופה זו ואפשר לי להקדיש עצמי למחקר. בראש ובראשונה לבית הספר על שם ג’ק, ג’וזף ומורטון מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח אשר באוניברסיטה העברית. מלגת הנשיא שקיבלתי מטעם בית הספר היא שאפשרה לי להשלים את המחקר. בניין מנדל היה לי כבית שני ובו מצאתי ארבע אמות של שלוות נפש. תודה מיוחדת לנשות ואנשי הצוות האדמיניסטרטיבי ובמיוחד ללירון ברהום ואביגיל רוזנשטיין על טיפול מעולה בבעיות וקשיים שצצו מידי פעם בפעם. בשנתיים הראשונות של המחקר זכיתי למלגה נדיבה מטעם ‘תוכנית איתם’ מבית פורום קהלת – תודה גדולה על כך. תודה נוספת לקרן הזיכרון לתרבות יהודית על מלגה שניתנה לי בשנת הלימודים 2022–2023. תודה לחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית על מלגת סטנברג להבנה בין דתית שקיבלתי בשנת 2019.
תודה לחוקרים שעמם הייתי בקשר ועזרו לי בשנות המחקר הארוכות. לחברי ועדת הדוקטורט שלי: לפרופ’ משה סלוחובסקי על עצות מחכימות, עזרה בכתיבת מאמרים והצעות מחקר לפוסט־דוקטורט, ועל שפתח לי שערים להבנת ההיסטוריה של הדת באירופה בעת החדשה. לפרופ’ אבישי בר־אשר על מענה מהיר ומפורט לשאלות בנושאים שונים שהפניתי אליו. תודה לפרופ’ פטריק קוך ולפרופ’ וואדים פוטזו על שאפשרו לי לעיין בחומרים שעוסקים ברמד”ו שהוכנו כאשר עבדו תחת הדרכתו של פרופ’ גארב. לפטריק – על רשימות ביבליוגרפיות של כתבי רמד”ו, ולוואדים – על תרגומים מאיטלקית של הספר ‘שבעת ימי האמת’. מחקרי שלי מתבסס על עבודתכם הראשונית. תודה לפרופ’ דניאל אברמס ולפרופ’ יהונתן מאיר על תמיכה ועידוד להתמיד במחקרי ולהוציא פירותיו לאור.
שעות הרבה ביליתי באולם הקריאה על שם גרשם שלום אשר בספריה הלאומית. התמזל מזלי לראות את האולם הראשון ואולם האחרון, אשר כבודו גדול יותר, אך חמימותו פחותה. תמונת האולם הישן נצורה בזיכרוני, וספרניו המסורים – ובראשם צבי לשם – בליבי. רבי משה דוד ואלי, גיבור עבודה זו, מסביר כי את תיקוני הגאולה שלו יכול היה לבצע אך ורק בבית מדרשו. היה זה עבורו מרחב מוגן ושמור מפני כוחות הקליפה והטומאה שאיימו לדעתו להציף את העולם. בסער ימים אלו, ספריית שלום הייתה לי למרחב מוגן שבין כתליו ניתן היה לכתוב מחקרים ולתקן תיקונים.
תודה לשוחרי תורתו של ר’ משה דוד ואלי מחוץ לאקדמיה. לרב רא”ם הכהן מישיבת עתניאל. שמעו של רמד”ו הגיע אלי לראשונה מפיך לפני למעלה משלוש עשרה שנים. דמות דיוקנך: ספר תורה פתוח לפניך בדרשת ליל השבת ואמרות שפר מפי רמד”ו על לשונך – הם שגירו את סקרנותי לעסוק בתורתו. רצוני הקדמון ביותר לכתוב על רמד”ו התעורר כאשר בעקבות דרשתך הלכתי להתבונן על סדרת כתבי רמד”ו בספריית הישיבה. לנוכח עשרות הכרכים המאיימים באחידותם אמרתי לעצמי: יום יבוא ואלמד בהם ולא יהיו יותר עבורי כספר החתום. תודה לנחום קרלינסקי על שיחות רבות וארוכות בענייני רמד”ו וכתביו, ובמיוחד על שהמציא לי את תרגום כתב היד של ‘שבעת ימי האמת’ בטרם נדפס. תודה ללאורה רומני – מפענחת כתב היד ועורכת המהדורה האיטלקית, ושלומית הנדלסמן – מתרגמת החיבור לעברית.
מן המקובלים למדנו שלימוד בחבורה הוא המפתח להתפתחות ולהתקדמות. אני מודה לחברים מקשיבים שליוו אותי ועודם מלווים אותי לאורך כל הדרך. תודה גדולה לחבורת תקוע המופלאה: לעמרי שרת, לתום פרנס ולקובי פישר. כל אחד מאתכם, ממש כמו חברי חבורת רמח”ל, יש לו דרך מיוחדת משלו בעולמות המחקר והרוח. מאינספור שיחות אל תוך הלילה, ויכוחים סוערים והרפתקאות בישראל, באוקראינה ובקליפורניה זכיתי לגדול. רעיונות אינספור המופיעים בעבודה זו מקורם בשיחות אלו. אני מאחל לכל אחד מכם לסיים את הדוקטורט בקרוב ובהצטיינות יתירה. מלאכי השרת, האר”י וגוריו וחסידי ברסלב מצפים למוצא פיכם. תודה לעוז בלומן היקר על שיחות מעמיקות, על תמיכה ואמון מן הרגע הראשון של היכרותנו. לחברים נפלאים – שלומי עדין, אברהם קולומבוס ויצחק מור. לחבורת ‘זוהר הרקיע’ – על חוויה אינטלקטואלית יוצאת דופן וממסמסת גבולות. תודה שאפשרתם לי ללמוד אתכם. לכל עמיתי, חוקרי הקבלה, מחשבת ישראל ומדע הדתות – תודה על כל מה שלמדתי מכם. תודה ליהונתן הירשברג על שיחות בענייני אנתרופולוגיה ולאלירן ארזי על החומרים בנוגע לאנתרופולוגיה הפוכה.
בשלהי תשפ”ג נפטר סבי – מיכאל ריגלר. סבא, איש חכמה ותבונה ואצילות הרוח, היה מומחה לכתבי יד עבריים ושימש כספרן ראשי באולם קריאה יהדות בספריה הלאומית. כמה קיווה לראות אותי משלים את הדוקטורט ולזכות לבקר בבניין הספרייה החדש. לצערי הוא לא זכה לכך. אבל אני זכיתי להיות נכד קרוב אצל סבא שמתעניין בעבודותיו של נכדו וקורא אותן, ולהיפך. קידמנו זה את עבודתו של זה: האחד בראשית דרכו והשני לאחר שפרש לגמלאות אך המשיך לחקור ולפרסם עד יומו האחרון, על אף מגבלות בריאותיות קשות. למדתי ששמחה על שנתקבל מאמר בכתב עת, ועצב על דחייתו – משותפת היא לדוקטורנט צעיר וחוקר מבוגר שגילו נושק לתשעים. עבודה זו מוקדשת לך סבא.
תודה להוריי שתמכו בי כל הדרך. כבר כמה שנים אתם מחכים לרגע שאסיים את הדוקטורט – והנה זה קורה. תודה לאחים הנפלאים שלי. תמשיכו לשאול אותי מה אני עושה ואני אנסה להסביר בשפת בני אדם…
אחרונות אחרונות וחביבות, תודה לאשתי מיכל על אהבה וחברות של אמת. את לי עוגן במציאות הארצית, אשת שיחה על עניינים שבנשמה ובית לחזור אליו בכל ערב. חודשים ארוכים השנה נעדרתי מן הבית. נשאת את ביתנו בבטנך ואחר כך טיפלת בה במסירות ובדאגה לאין קץ ואני במילואים. אני מעריך ומוקיר זאת עד בלי די. תודה לך ביתי התינוקת אילה ימימה. נולדת בעיצומם של ימי חושך ואפילה כמו כדי להאיר את לבבינו הכאובים בקרן נוגה של תום ושמחה פשוטה.
תודה לאלוהי אבותיי. ‘קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ’.
